<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים כ'—כ"ג</h1>
<h2>דף כה.</h2>
הסוחט את הבגד עד שיצאו המים שבו חייב. ומי שנשרו כליו במים או שהי' בדרך וירדו עליו גשמים וכיוצא בהן מהלך בהן ואינו חושש שיבא לידי סחיטה אבל אינו מנערן מן המים שבלועים בו שאם ינער אותן חייב משום סוחט שכן דרך כל בגד בלוע במים כשמנערים אותו המים נסחטים ממנו. ואסרו לעבור במים בשבת שמא יפלו בגדיו במים ויבא לידי סחיטה. ולדבר מצוה מותר. ונדה מערמת וטובלת בבגדיה. ואסור לדחוק ולהדק מוכין מעל פי האשישה כדי שלא ישפוך משום סחיטה ואע"ג דלא קא מכוון פסיק רישיה הוא דניחא ליה שהמשקה אינו הולך לאיבוד אבל סתימת כלי היין שלנו שהברזא מן הצד אין בו משום סחיטה דפסיק רישיה דלא ניחא ליה כיון שהמשק' הולך לאבוד. והר"ף ז"ל כתב שאסור למשוך מן החבית בברזא כרוכה במוכין שמא יסחוט ופסיק רישיה הוא ונהי דאיסורא דאורייתא ליכא איסור דרבנן מיהא איכא כדאמרי' ספוג שאין בו בית אחיזה אין מקנחין בה משום סחיטה ואע"ג דלא ניחא ליה אבל אם אין צריך למשקה כלל מותר למשוך בברזא. ואם יש לו יין כיוצא בו שאין צורך למשוך בברזא שיש בה נעורת אסור. ואם יש כלי תחת הברזא יסירנו להראות שאין צורך למשקין היוצאין ממנה והבעל המנהל ז"ל כתב שאף לדברי ר"ת יש להתיר ברזא הכרוכה בנעורת כשהיא ארוכה חוץ לנעורת ואין יד מגעת אל הנעורת מידי דהוה אספוג שיש לו בית אחיזה ולסברת ר"ת אין לחוש ביין לפי שאינו בר כבוס. ואין סחיטה בשער וה"ה בעור.
